עזרא התנסה ביצירת פסלי ברונזה כשלמד אמנות בלונדון. הוא כתב משם ליחיאל שמי: "יש כאן סידור ליציקת ברונזות לא גדולות. מצאתי שיש דברים שהם נכונים רק בקטן והברונזה מתאימה להם. אני מחפש משהו שאולי אפשר לקרוא לו אכספרסיוניזם מרוסן. את הריסון אני מחפש/מוצא בצורות גיאומטריות ש"מרסנות" את ההתפרצות של הברזל". החומריות של הברונזה מעלה את הפסל לדרגת מוצר אלגנטי, אספני, אבל עזרא לא הסתפק ביצירה של חפצים קטנים. הוא לא רצה "להתעסק בצורפות". באותה תקופה הוא פיתח תפישה לפיה על הפיסול להשתחרר ולפרוץ מתוך הגלריות, לצאת אל מרחבי המדבר ולגדול למימדים אדריכליים.