בקיץ 1966 אבא נסע לארץ, בכדי ליצור פסל לגן הפסלים במוזיאון ישראל. לאחרונה מצאתי בין המכתבים ששלח אלינו ללונדון, תיאור של ההעברה של הפסל מהמסגרייה בבית אלפא וההצבה בירושלים. הופתעתי לקרוא במכתב על הצבה של פסל נוסף בחצר של יוסי ידין במכמורת:
"ביום ד' 24/8 בשעה 5:30 זינקנו לדרך. מאיר.ג., פסח ואנכי. שני הפסלים נחו בשלום על מזרונים ובין חבילות קש. הגענו למכמורת כמה דקות לפני 7. דממה כללית. דפקתי בזהירות בדלת ואחרי מספר דקות ירדו פסיעות מלמעלה ושוש פתחה קצת את הדלת (פיג'מה). אחרי עוד כמה דקות ירד יוסי במכנסים קצרים וסנדלי גומי. פרקנו בזהירות את הפסל. בסיס הבטון הכביד מאוד. גלגלנו אותו על הדשא. יוסי הביא את ומעדר. חפרנו בור לאחר שקבענו סופית את המקום. החלקנו והדקנו. הורדנו אותו "אל הבור". תלינו אנך לביקורת. הוספנו חול פה ושם עד שנתיצב אנכית. כיסינו כך שהרלסים נראים "מרחפים" מעל לדשא. מקלחת, קפה + טוסט. את הגרושים סוכם שישלם מעט מעט, כשיוכל – – "
חיפוש קצר באינטרנט העלה את שמו של מתי ידין ממכמורת, שכתב כך:
"אלון,
הפסל, אם הזיכרון לא מטעה אותי, שרד עד תחילת שנות האלפיים, כשעם הזמן הוא צובר חלודה ולאט לאט מתפרק. אבי נפטר ב 2001, ולאחר מכן אמי החליטה להוציא אותו מהגינה בגלל מצבו הרעוע והלא בטיחותי (לדעתי היא פחדה שהוא ייפול על הנכדות).
אמא לא סיפרה לנו על הפסל ומקורו אף פעם, ולא זכור לי שאבא דיבר עליו.
אני מעריך שהיא לא זכרה/לא ידעה/לא התעניינה, ופשוט זרקה אותו בשלב הזה.
מן הסתם סוחרי ברזל עטו עליו, או שהוא הגיע למזבלה כלשהי.
צר לי על כך. אם הייתי יודע עליו קצת יותר, אולי הייתי מנסה לשמור עליו ולשקמו.
ניתן לראותו בשמאל התמונה:
הנפשות המצולמות מימין לשמאל: אבי יוסי, אימי הדי, אחותי נטעלי ודודי יגאל.
מקווה שהייתי לעזר, ותודה לך על עוד פיסה בפאזל המשפחתי שהענקת לי ולאחותי.
מתי"
28.11.2016