עזרא אהב את החומריות והמשמעות של ברזל ופלדה – את היותם תוצרים של המצאה אנושית. הוא היה טופח בהערכה על קורת פלדה ומזכיר את ולקן, הנפח הקמאי. הוא גדל על הדי המהפכה התעשיתית ואדוות המהפכה הקומוניסטית. בין גיבורי הפנתיאון שלו היה מקום נכבד לפועל השרירי, מניף הקורנס. עזרא למד לרתך במסגריה של הקיבוץ, שם יצר מהחומרים שמצא סביבו. צינורות ברזל, דיסקוסים של משדדות ושרשראות גויסו מתוך שגרת החולין והפכו למייצגים מופשטים של רגשות מתומצתים. בשנת 1963 הפכה ערימה של ברגים, המרותכים בבסיסה של קורת פלדה באורך מטר, למטפורה – "מצבו של האדם". אחרי שלושים ושלוש שנים מומש הרעיון בגודל הנכון – כ-250 אדני רכבת הזוחלים למרגלותיו של עמוד פלדה בגובה 25 מטר.