"כוונת הפיסול כאן היא בהקצנה. כשהצופה מגיע הנה, מוקף באליפסה האדירה הזאת של ההרים, הוא יודע שהוא כ-4000 מטר מעל פני הים, נניח 3000 מטר מעל רוב רובה של האנושות. הפסל כאן משגר אותו אל מעבר למימד הזה, ומחולל בו עוצמות של אסוציאציות בקנה מידה ענקיים. הצופה היצירתי שולח אותן מתוכו אל דלתה של כיוונים, של רעיונות ומחשבות מעמקים. אל המימד הקיומי שלו, הצטרפות שלו בתור מיקרו-יוצר, אל תהליכי ההיווצרות הגלובליים, של מערכת השמש ושביל החלב.
חשוב שהצופה יתפוס שאנחנו בונים משהו אנושי, גיאומטרי, שמאפשר לו באופן טכני לאסוף גובה דרך משהו מוצק, שבנוי מסלעים, שהם עצמם בני מיליארד. בו-זמנית, הכרתית ורוחנית, משגר את ההכרה שלו, בהקצנה, בהסלמה, בתאוצה, אל קנה מידה הרחק הרחק מעבר ליום יומי. מעבר למולדת שלנו, מעבר לכדור הארץ, אל טווחים שהם למעשה האסטרו מולדת שלנו. היקום שלנו. זה מטה-גיאו-פיסול. ומעבר לזה, הדומיה."
עזרא אוריון, 1996