בשנת 1980 החל עזרא לראות את הכוחות המעצבים את פני כדור הארץ כ"פיסול טקטוני" – כמו בני האדם, גם ההרים מורדים בבליה, בכבידה, באופקיות. הפסלים הסביבתיים שיצר מכוונים אל קווי שבר גיאולוגיים ואל רכסי הרים. עזרא הטווה קווי אבנים ובנה מדרגות מאבן מקומית – "כני שיגור של ההכרה". בתל חי העמיד בולדרים בגיא המצטרף אל השבר הסורי-אפריקאי. בשדה צין העמיד מספר קווי אבנים המוליכים את עין המבקר אל פסגת חוד עקב ואל מצוקי נחל דבשון. במדרשת שדה בוקר, לאורך שפת המצוק של הצין, העמיד בולדרים וערם סוללות עפר הממקדות את המבט אל שיאים בנוף. בראש הר ארדון גרף את החצץ ויצר משפך המכוון אל המכתש. במצפה רמון הציב קבוצה גדולה של בולדרים היוצרים "מסלול המראה" אל עבר המצוק. בשדה התעופה רמון עיצב בדחפור אתנח רחב בגבעת עפר מלאכותית. במישור עמיעד חפר מסלולי נגר ישרים והציב קו אבנים היורד מהר סדום אל תוך ים המלח. הוא בנה מדרגות אבן מול הר עריף א-נאקה שבצפון סיני, כבדיקת התכנות ואז יצא אל בקעת אנפורנה שבנפאל. שם, בגובה 4100 מטר, בנה את "כן השיגור" הגבוה בעולם. במהלך השנים חזר ושיקם את הפסל בנפאל. בשנת 1988 נפגש עם אנשי נאס"א בוושינגטון והציע שהרכב הרובוטי שישלחו אל המאדים יטווה גם שם קו של אבנים – – "השגריר הרחוק ביותר של הפיסול במערכת השמש".