שדה פסלים

ב-1968 עזרא ניסח את הרעיון של שדה הפסלים:

“יש לחולל באנשים חוויות בעוצמה רוחנית גבוהה. כדי שהפיסול יעשה זאת עליו להיות אחר – הוא חייב להיות גבוה הרחק מעל לאנשים. גבוה עשרות מטרים. משתרע על מאות מטרים. הפיסול חייב לשלוט בכל החלל שבו נמצאים האנשים – סביבם, מעליהם, מתחתם. עליו להכיל את האנשים בחלליו הפנימיים והחיצוניים – חללים גדולים שקועים ועולים – גואים ושוקעים. פריצות אור לתוך מסות גבוהות של עלטה עטופת בטון.

הפיסול חייב להתקיים במישור זמן גיאולוגי, כמו הרים – מדרונות – מישורים. יש לבחור לפיסול חומרים שיעמדו בזמן. פסל ואתר הם יחידה אחת שאין להפרידה. הפיסול פורץ אל תוך האדמה – כלפי מטה – פיסול מעמקים. על הפיסול לבחור לו מקום – אתר – נוף האתר חייב להשלים, לתמוך ולחזק את הפיסול –  לא כרך – מדבר –

אלומת אור הניתכת מפתח גבוהה אל חלל חשוך היא אחת מחוויות היסוד של האדם.
אין קיום לפסל כיחידה בודדת אלא כחלק מ"קהילת פסלים" – "שדה פסלים" – מערכת צורות מעל ומתחת לפני הקרקע – שהן קומפוזיציה מסיבית אחת משתרעת על מרחב – האנשים ינועו בין צורות גבוהות ועמוקות בין כיכרות שמש חזקה וצל כהה יכנסו אל תוכן וינועו בחללים צונחים ומתרוממים, לוחצים ומתרווחים בין חושך לאור חיוור גבוה ופריצות אור עז פתאום על שפת מישור גבוה – במדבר –  זהו פיסול טוטאלי – "

על המישור שעל שפת נחל צין תכנן ליצור מכלול פיסולי מבטון חשוף. המבקר הבודד היא אמור לעבור במסלול מוגדר, בין ובתוך פסלי הענק. האלמנט המרכזי – קתדרלה משולשת, חילונית, היה אמור להתנשא לגובה 32 מ'.

ב-1974 הוצג "שדה פסלים" בתערוכת יחיד במוזיאון ישראל, בירושלים.