מול מפעלי ים המלח, סדום, 1990, אובליסק פלדה בגובה 25 מטר, לרגליו מצטופפים 230 אדני רכבת מ-1904
"טרגדיית הקיום והגורל האנושי והתמודדות האדם עם שנגזר עליו – מוות בלתי נמנע… ייסורי תודעת חייו הקצרים והחטופים של האדם, ולזמניות הקשה מנשוא של הקיום האנושי. אל מול היקום וממדיו האינסופיים במרחב ובזמן ניצבת אפסותו של הקיום האנושי במלוא עליבותה, כפרטים וכאנושות בכללותה. חיי האדם מלווים בתחושת חוסר תכלית, חוסר מוצא ומנוס מגורל בלתי נמנע של מוות וכיליון… מלבד קיומו העלוב בצילם של זמן עריץ וגורל בלתי נמנע, החורצים את דינו למוות, נדון האדם לחיות גם תחת משטרי דיכוי רצחניים, הטובחים במיליונים, שולטים בעריצות וגורמים ייסורים וכאב המוניים. כך נידון האדם לגורל ייסורים כפול – טרגדיית הקיום האוניברסאלית ובנוסף ייסורים, מגבלות ועריצות מעשה ידי אנוש… גישות שונות של התמודדות אנושית עם הגורל המשותף: ההשלמה, המרד, האמונה, ההתאבדות וההתלבטות המתמדת… למרד צורות וביטויים שונים, החל בזעקות מחאה כנגד הגורל, התקוממות פעילה ולחימה… כל דרכי המרד סופן להיכשל, מאחר ואין דרך לעקוף את הגורל הבלתי נמנע. זעקות המחאה הן ביטוי לאי השלמת הפרט עם גורלו והן מושמעות כנגד כל הסיכויים – גם אם אין מי ששומע… דפוס המרד וההתקוממות זוכה לייצוג נרחב בשירתו של אוריון, ובה מספר דמויות המסמלות את המאבק בגורל הסופי והמוחלט של האדם – אם מול היקום ואם מול שלטונות הדיכוי: מהפכנים הנאבקים בכוחות גדולים וחזקים מהם, דמויות הלוחמות במוסכמות ובמצב הקיים. באמצעות דמויות אלה משרטט אוריון את דמותו של המורד – זועק, לוחם, נאבק ונופל במחאתו, במחווה המוצגת בהילה הרואית, אך בה בעת, ללא השפעה ממשית על הבלתי נמנע."
עדי אוריון, מצבו של האדם: יצירתו האומנותית והספרותית של עזרא אוריון