בזמן הלימודים בלונדון, למרות שהצליח והציג במספר תערוכות בגלריות מכובדות, פיתח עזרא תפישה השוללת את הפיסול בעיר: "פיסול היום הוא בעיקרו פיסול הכרכים הגדולים. אין הפיסול מעצב את הכרכים – הכרכים הם שמעצבים אותו. הגלריות הן איי הקיום של הפיסול הזה. אלה הם מגרשים קטנים נמוכי תקרה, חנוקי קירות – על "פיסול הכרך" לעבור דרך דלתות, עליו לתאום את מידותיהן. הגלריות מעצבות אותו, הוא ערוך על כנים או על הרצפה, מואר בניאון. לעיתים הוא עולה מעט במידותיו על מידות האנשים, לעתים הוא עוד קטן מהם – זהו פיסול זמני – עליו לצאת מהגלריות כשם שנכנס אליהן – כדי לפנות אותן לנדחסים אחריו. לעיתים הוא מוצא ל"תערוכות באוויר הפתוח" – כדי לשוב לאחר זמן קצר ולהידחס אל תוך בתים. זהו פיסול מיניאטורי – מיניאטורות אינן מחוללות באנשים חוויות רוחניות, מעבר לעוצמה בינונית – יש לחולל באנשים חוויות בעוצמה רוחנית גבוהה. כדי שהפיסול יעשה זאת עליו להיות אחר – הוא חייב להיות גבוה הרחק מעל לאנשים. גבוה עשרות מטרים…"