ארץ בראשית

במסגרת איסוף החומרים לאתר, הפנה שקד את תשומת לבי לשיחה שהתפרסמה ב'סביבות' בינואר 1982.
"זה ראיון מעניין מאד, בין היתר כי חלק מהדברים שאמרתי עזרא שכתב בשפתו הוא, ופה ושם גם הכניס הגיגים משלו. דווקא נהניתי מזה. ראה את הקטע הבא – כל הטקסט הכחול הוא של עזרא. הוא ללא ספק הרים לי להנחתה, שוב ושוב, ואני לא קלטתי עד כמה הוא מסכים עם הדברים ששפכתי מתוכי בכעס ובתסכול. רק אחרי שראיתי את התערבותו בכתוב, כדי שלא יישאר ספק חלילה, הבנתי. כשאני חושב על הקטע הזה כעת, אני חושב בצער על כך ששנינו הרגשנו וחזינו אז את המתרחש כעת בארץ, בדיוק כה רב לפני כמעט 35 שנים – אדם-מינוס (ועם דפוק) בארץ-מינוס…

קראתי אצל אברמ'לה חי שהוא זוכר אותי גם בתור מי שקטרג (ב"חברה הגיאוגרפית") על הרעיון של פסל באנפורנה. לא לגמרי זוכר את זה, אבל בדיעבד זה היה רעיון – ופסל – נהדר והבנתי את זה כשראיתי את התמונה בתערוכה. הבנתי גם שלא צריך ג'יפ או טרקטור. בהימלאיה הטבע יעשה את שלו ודי מהר. נראה לי שגם עזרא הבין את זה והשלים עם זה בסופו של דבר.

ממרחק השנים אני מצטער שלא יצא לי לשוחח אתו יותר. אני שונה ממנו במידה רבה, אבל היה גם משהו קרוב ודומה בינינו שגרם גם לחיבה ההדדית."     שקד, 2016

שיחה עם אברהם שקד

(מתוך חוברת 'סביבות' מס' 6)

א.ש.: מראשוני מדריכי 'החברה להגנת הטבע' בסיני, משנת 1968.  איש בי"ס שדה 'צוקי דוד' משנת 1972, ומנהלו משנת 1977 עד מסירתו לידי המצרים בנובמבר 1979.הוציא יחד עם דני רבינוביץ את החוברת 'רוח האדמה', שצוטטה מספר פעמים ב'סביבות'.כיום מדריך טיולים למצרים, להודו ולהימליה.

סביבות: מהן, לפי תפיסתך, המהויות המהוות 'ארץ בראשית'?

שקד: ארץ בלתי נגועה, בלתי מופרת, מרחבים של המהות הזאת – –  המימדים הם חלק מן הישות – – 'שמורת טבע' איננה בהכרח 'ארץ בראשית'. לעומת זאת, עונים על ההגדרה, ללא 'שמורות', הרבה מדבריות, הג'ונגל של אגן האמזונס, הנגב בדמותו עד 1948, למעט שריטות מעטות, סיני – – ההימליה – –

סביבות האם ללא נפש חיה?

שקד: כוללת את החי והצומח הטבעיים ואת אותו אדם שטרם הפר ב'תרבותו' את שיווי-המשקל הראשוני.   אדם מודרני, בן המאה ה20-, יכול להיות לכל היותר אורח ומבקר ב'ארץ הבראשית'.

סביבות: האם היא ערך?

שקד: יש להבהיר תחילה מהו 'ערך'.

סביבות: נאמר ש'ערכים' הם אפיונים של מציאות נשאפת.

שקד: אם כך ודאי שזהו ערך מוחלט. 'כתבי הקודש' שלו הם, אולי, סכום חוויותיהם של אנשים שהתנסו בו, התנסות שהיא חוויה בכל החושים, פיסית, נפשית ורוחנית גם יחד. היא הוויית חופש כמעט מוחלט: לחיות או למות –  –  לנשום אוויר נקי וענקי –  –  ללכת לאיבוד במרחבים ללא מטרה, מלבד ההתנסות עצמה –  – לא להיות מתועל, מתוכנת, משולט, מופגז, נשאב, מגורה ללא הרף, מודרך לבצע משימות ולהשיג הישגים – –  חופש לחלום –  – להתנסות באתגר פיסי – –  להסתכן במצוקים ועל פי תהומות – –  לחוות את איתני הטבע – –  להיפתח ולהימדד לעומת קני-המידה הפלאנטרים – –  ההכרות בעולם החי עם ה"לא תרצח", עם הריגה רק לשם קיום, לשם הישרדות, לא למען שעשוע, או התעללות, או הרואיקה – –  שיווי המשקל הבלתי מופר הוא הביטוי האמיתי למוסר האבסולוטי –  –

ב'ארץ בראשית', רחוק מן הקרוי 'ציוויליזציה', אתה חווה את הראשוני, את המקורות, את יסודות הבריאה, שהם זהותך, ומכיר את מידתך וערכך האמיתיים – –

סביבות: איך ניתן לממש את הערך הזה?

שקד: אנחנו כרגע בשלב ההכחדה של שטחי 'ארץ בראשית', כאן ועל-פני כדור הארץ כולו, ואיתם הולכת ונכחדת האפשרות לחוות את ההתנסות הזאת לכל הבוחר בה, ואיתן הולך ונכחד ההביטט של מיעוט רגיש, שוחר חירות – –  הרוב המכריע לא תופס, ויתכן שגם לא יתפוס זאת. המאבק צריך להיות, אפוא, על סובלנות, על הכרה ב'זכות הלגיטימיות' של כל אדם לחוות מרחבי 'ארץ בראשית', ובזכותו של המיעוט הרגיש הזה להשרד – –

סביבות: בוא נרד לרמה של הקצאת שטחים. מה היית מציע, במושגים של תכנון אזורי, למדינה הולכת וקטנה זו?

שקד: תחילה יש לכלול את קיומם של שטחי 'ארץ בראשית' ברשימת היעדים הלאומיים, והדברים יורדים כאן לעומק. יש לערוך רביזיה במערכת ה'צרכים החיוניים' שלנו. להשתחרר מהאקסיומה של ציוויליזציה דוהרת, אחוזת אמוק של תיעוש, אמוק של זלילה, תוך סחיטת משאבים והשמדת נופים גוברת מדי יום. לכל מערכת שעדיין שולטת בעצמה, ישנם בלמים.

יש, אפוא, לבלום את מכבש ה'קידמה' הרץ במדרון –  –

ברור שהבעיות הן סופר-סבוכות. יש צורך כאן ברב-שיח מעמיק, פתוח, לאומי ורב-לאומי. חייבים להיוותר על פני הכדור הזה, חבלי ארץ בלתי מאוכלסים, בלתי בנויים-מתועשים-מפותחים-ממונעים – – שטחים כמעט ללא נפש חיה – – 'שטחי מקדש' – – ריאות ארץ פראית – – בראשיתית

– – זאת יש לזכור בכל מקרה ובכל רב-שיח.  יש למצוא דרכים להסביר למקבלי ההחלטות, כי שטחי 'ארץ בראשית', בתמונת העתיד של כולנו, עדיפים על פני סכר, גשר או מכרה חדש, ומוטב לנו אוכלוסייה שעמדה מ'לגדול' ומל'התקדם' בעולם טוב יותר, מאשר אוכלוסייה גדלה ללא הרף, היונקת בפראות את משאביו המתדלדלים – –

סביבות: באיזו מידה אתה מזהה התנגשות בין ערך זה לבין הציונות, השואפת להתגשם כאן, תוך אכלוס יהודי צפוף ככל האפשר?

שקד: תן לי לענות לך לא כדובר ועדת היגוי של הציונות, אלא ברמה של הרהורים.   אינני בטוח, שהמדינה הזאת לא 'קטנה על העם היהודי'… אבל יש היבט אחד שנראה לי קריטי, והוא איכות ההגשמה של הציונות, איכות האכלוס המרבי הזה.

כאשר איכות ההגשמה יורדת מתחת לסף מסוים, יתכן שההגשמה איננה כדאית. תן לי לומר לך משפט בוטה. עם יהודי שיידחס לכאן, אל מדינה שהוכחדו על-ידה כל שטחי 'ארץ הבראשית',  יהיה עם דפוק – – כאן צריכה להיות חברה אחרת. מיליוני יהודים החיים חיים פשוטים, ללא נשפיות סילבסטר של עשרים אלף לירות לצלחת, חברה נכונה – – שלא נשללה ממנה האפשרות להכיר כמה ערכים אוניברסליים בסיסיים – –

סביבות: האם חברה שוויונית?

שקד: נראה לי שכן. חברה שפויה, פתוחה, סובלנית, עם אמנה חברתית אחרת.   אנחנו מתקרבים כיום במהירות להוויה של עם קרנפים. טיפוס של 'אדם-מינוס' – –

סביבות: עובדתית, מוקצה כיום רוב שטחו של הנגב לשטחי-אש ואימונים של צה"ל. איך אתה רואה את הערך 'בטחון ישראל'? האם העימות המתמשך עם 'האומה הערבית' לא מקרנף אותנו? האם היית מונע מצה"ל מלהתאמן, כדי לשמר כאן ריאות מדבריות לישראל

שקד: היה מי שהגדיר את המדינה הזאת כפעולת תגמול נגד משפחת העמים. הספקות מלווים את תהליך ההגשמה הציונית מאז 'האוטואמנציפציה'. יש איתותים בלתי פוסקים של אי-התאמה, שאנחנו מדחיקים אותם. הציונות תמרנה את עצמה לתוך גטו של 'מולדת היסטורית' מוקף תיל, מערכות התרעה וארגון להגנה עצמית גדל ללא הרף (צה"ל).  יש איזו אטימות בהגשמה הזאת – – מתרחש תהליך של התבהמות, שבו נהדפים אט-אט ערכים הומניסטים אל המסלקה כבלתי רלבנטיים – – מתעצב כאן טיפוס של 'אדם-מינוס' המאכלס 'ארץ מינוס'.  אני חדור הרגשה, שמראנו כיום רחוק מאוד מהאידיאל והחלום של אבות הציונות. אנחנו בתהליך שבו 'בטחון ישראל' הוא ערך האוסף משקל יותר ויותר, מעבר לכל פרופורציה, ודווקא במשמעותו הפרימיטיבית ביותר.

ריאות 'ארץ בראשית', לפי אמונתי, גם הן 'בטחון ישראל'! העימות המתמשך שהזכרת, הוא בהחלט אחד ממקורות תחלואינו, והתמוטטות מערכותינו המוסריות, החברתיות, הכלכליות והפוליטיות.  דרך המעלה את צה"ל  למעלת ערך לאומי עליון, על כל המשתמע מכך – – ארץ זו איננה שייכת לנו, עלינו לשאוף להשתייך לה  – –

סביבות: תן לי לשאול אותם בסגנון של עזר וייצמן – כמה שעות-ארץ-בראשית אתה עושה בשנה?

שקד: למעלה מחצי שנה. אחרי אפריל תחמיר, כמובן, הבעיה.

סביבות: לפי הערכת יחסי הכוחות, בחרת בדרך של מאבק לעצירת נסיגה מן הערך הזה, או בקרב השהייה שסיכוייו מזעריים.

שקד: באווירה השוררת כיום במדינה זו ובעולם, אנו והחושבים כמוני, נושבים אנכרוניזם – – אבל בדרך אתה בוחר מתוך פנימיותך ולא על סמך שקלול אומדנים סטטיסטיים.   השאלה היא אם יש לנו אומץ לשאת את הטלאי  של 'יפי נפש'?  להפתעתי, כשאני נסוג עכשיו מסיני אל 'הארץ הנושבת', אני פוגש בלא מעט אנשים רגישים וחושבים – – עדיין לא מיצינו את יכולת ההשפעה בחינוך, בתקשורת ובחשיפת עוד ועוד צעירים לחופש המסמא של המרחבים – –  יש לצרף למאבק כוחות נוספים ובדחיפות, כיוון שאנחנו כבר רחוק מעבר ל'קו האדום' – –