עזרא היה בשיאו בשני העשורים האחרונים של המאה העשרים. בשנים אלה התגבשו כל מרכיבי האישיות שלו, תפישת העולם שלו, כוחו הפיזי, יכולות המנהיגות וכשרון הביצוע שלו למכלול מרוכז של עשייה נמרצת. באופן שוטף גייס ימי טקרטור ועיצב את שפת המצוק במדרשת שדה בוקר כסדרה של תלוליות, מפתחי נוף וסלעים ניצבים. ב-1978 הקים את 'יחד מדברי' – קבוצת אדני הרכבת על שדה צין. ב-1979 הקים את הסולם במדרשת שדה בוקר וקבוצות פיסוליות מבטון יצוק מראש בירושלים, מדרשת שדה בוקר, עומר, בית שאן ורמת יוחנן. ב-1980 הקים את פסל 'מעלות' בירושלים, את 'מול השבר' בתל-חי ואת הפסל על הר ארדון. באותה שנה עלה אל בקעת האנפורנה, כסיור מקדים. ב-1981 ביצע קווי האבנים על שדה צין, את הפסל למרגלות עריף א-נאקה' ואת 'מול האנפורנה'. ב-1982 הציג את פרויקט הפיסל בהימלאיה במוזיאון ישראל, פיתח את הפסל בעריף א-נאקה והציב את המפרשים בחולות סיני. ב-1983 חזר אל הפסל באנפורנה, פיתח את 'מול השבר I ' בתל-חי והציב את הסולמות בחולות ניצנה. ב-1984 אצר את מפגש האמנים בהר סדום, שם יצר את ' מול השבר II', ואת 'מול השבר III' ממעלה דרגות אל חוף ים המלח. באותה שנה יצר את 'תל-אבק' ואת 'צמיגיא'. ב-1985 פיתח את הפסל על הר ארדון והוציא את הספר 'פיסול במערכת השמש'. ב-1986 אצר, אירגן והקים את פארק הפסלים על שפת מכתש רמון. ב-1987 שיגר 'מטיל אנרגיה' מתל-חי וב-1988 נפגש עם אנשי נאס"א בכדי לפסל על המאדים. ב-1989 שיגר 'מטיל אנרגיה' מבר-גיורא. ב-1990 הקים את פסל 'זהות' בירוחם. ב-1991 הקים את הפסל 'מצבו של האדם' בסדום. ב-1992 שיגר את 'סופר אובליסק' מרשת תחנות וגנר בחצי הצפוני של כדור הארץ. ב-1993 חזר ושיקם את הפסל בבקעת אנפורנה ותיעד הדמיה של הצבת קו אבנים על המאדים. ב-1995 הציב שרשראות אנכיות בבאר-שבע ופתח את 'הגלריה לפיסול מדברי' במדרשת שדה בוקר. ב-1996 עלה אל בקעת האנפורנה ושיקם את הפסל. באותה שנה הציב את 'שדה כוח נטוי' בתל אביב. ב-1997 הציב את הדחפור האנכי בבאר-שבע ונפגש בניו-יורק עם סגן נשיא יצרנית זרקורים, בכדי ליצור את 'תאומי האור האנכיים'. ב-2001 הוציא את ספר הסיכום 'פיסול בין גלאקטי'.
כשנשאל למה הוא לא ממשיך ליצור אמר: "כשאין לך משהו משמעותי להגיד, עדיף שתשתוק" וציטט את 'המלט' – "השאר דומיה"…