דמדומים

עזרא לא ראה אפשרות שיזדקן. זיקנה לא היתה כלולה בתפקיד של 'האדם החדש'. הוא תכנן לעצמו סוף הירואי – לטפס אל חוד עקב, לראות שקיעה אחרונה ולבלוע חופן של כדורי שינה. הקושי היה בקביעת מועד המתאים לביצוע. הוא "נעלם בנוף הדיונות הנודדות, בערפל של הזכרון".

עזרא פיצה בראייה רחבת אופקים על העדר שליטה בפרטים. בעיות הזכרון שלו יוחסו במשך שנים לסגנונו המיוחד –  את הזמן המשמעותי הוא מדד בעידנים גיאולוגיים. הוא טרח לזכור שמות של צמחים רק אם הם יותר גבוהים ממטר. לאנשים רבים אמר: "תזכיר לי" ולילדים שלו הוא קרא או "ילד" או "ילדה".

כבר בשנות ה-80 כתב על מגב שעובר ומוחק את הזכרון ועל מעליות שיורדות אל אולמות מלאים סרטי הקלטה ריקים של זכרון. ב-1995 הסתבר שאיבד את יכולת הניווט המהוללת שלו וב-2001 אובחן כחולה אלצהיימר. במשך השנים האחרונות שלו הלך והתפוגג. עזרא נפטר ב-18 באוקטובר 2015 ונקבר במדרשת שדה בוקר.

"חיו, חיו, חיו. שש דקות שמחה, שש שניות אושר…
כווני לי את השעון על ימות המשיח, קצת לפני, שנספיק לארוז…
במקרה של אזעקת אמת תשמענה זעקות הרגעה עולות ויורדות…
שמתי אבן על אבן – עברו חיי "
עזרא אוריון