ברזל

עזרא אהב את החומריות של הברזל והפלדה, את היותם תוצרים של התבונה האנושית. כשטפח בהערכה על קורת פלדה, הזכיר את הנפח הקמאי, המכה בקורנס, את הדי המהפכה התעשיתית ואת גיבוריה – הפועלים. הוא למד לרתך במסגריה של הקיבוץ ויצר מחומרים שמצא סביבו. צינורות, דיסקוסים ושרשראות, גויסו מתוך שגרת החולין והפכו מייצגים מתומצתים של רגשות. כבר ב-1963 הפכה ערימה של ברגים, המרותכים בבסיסו של עמוד, למוטיב – "מצבו של האדם". אחרי שלושים ושלוש שנים מומש הרעיון בסדום – אדני רכבת המנסים לטפס אל עמוד בגובה 25 מטר.