פיסול בין-גלאקטי

כשעזרא ערך את חוברת "סביבות" בנושא "מהו הכל?", הבין שההבדל בין חומר ואנרגיה הוא רק בצפיפות האריזה. הוא פיתח תפישה פיסולית בה אלומת אור היא "מטיל של אנרגיה".
ב-1987 "שיגר" קרן לייזר אחת, "אנכית למישור שביל החלב", ממכללת תל-חי.
"בליל ה-22 ביוני 1989 שוגרה קרן אנכית שניה, ממשגר לייזר של רשת 'וגנר' העולמית – ממצפה בר-גיורא, ליד ירושלים – בתמיכת מוזיאון ישראל וסוכנות החלל הישראלית. השיגור נמשך 55 דקות ו-33 שניות – שיגור מטיל אנרגיה מיליארד קילומטרים גובהו – במהירות האור – בניצב למישור 'שביל החלב' –
ב-27 לאפריל 1992, כחלק מאירועי שנת החלל העולמית, שוגר אובליסק אנרגיה ענק – מיליארד קילומטרים גובהו – מרשת 'וגנר' בחצי-הכדור הצפוני – קתדרלת אור אנכית למישור 'שביל החלב' – בשיגור זה השתתפה תחנת הלייזר של בר-גיורא, בנוכחות כ-50 שוחרים – תחנות הלייזר הנוספות שהשתתפו בשיגור היו חילואן, מצרים; סימייז וזבנגורוד, רוסיה; ווסטל פוטסדאם, גרמניה  וגרץ, אוסטריה – – אדריכלות בין גלאקטית –
האלומה איבדה כרבע מכוחה בפריצה דרך האטמוספרה – תוך חמש שעות נטשה את מערכת השמש
כיום היא כעשר שנות אור מכאן – –
זוהי פרידה של הפיסול מההיסטוריה החזותית-מחושית שלו – פרידה מהחומר ומהמסה, שאליהן היה קשור מאז הפרהיסטוריה ואילך –
אל מימד בלתי נראה, בלתי מוחשי – של ישויות אנרגיה ענקיות – החוצות במהירות האור את המרחב הבין-גלאקטי –
אל אינסוף היקומים – -"

עזרא אוריון, 2001