ביוגרפיה

עזרא אוריון נולד ב-16 באוגוסט, 1934 בקיבוץ בית אלפא, וגדל בקיבוץ רמת יוחנן. ב-1950 למד ב'בצלאל', בירושלים. הוא שירת בצה"ל כסגן מפקד יחידת הסיור של חטיבת גולני. בשירות המילואים היה מפקד הסיירת של חטיבת אלכסנדרוני ובהמשך מג"ד. יחד עם אלישע שלם הקים את יחידת האלפיניסטים של צה"ל. עזרא השתחרר בדרגת סגן אלוף. בשנים 1966-1964 למד בלונדון, ב'סנט מרטינס סקול אוף ארט' וב'רויאל קולג' אוף ארט'. בשנת 1967 הצטרף אל מייסדי מדרשת בן-גוריון, שם ניהל את בית ספר השדה במשך שבע שנים. הוא היה ממקימי בית הספר לחינוך סביבתי בשדה בוקר ופיתח תוכניות לימוד בנושאים סביבתים. ב-1981 הקים וערך את כתב העת הבין-תחומי 'סביבות'. הוא לימד ב'בצלאל' וב'מכללה לאומנות חזותית' בבאר-שבע. עזרא הוביל סדנאות אמנים מדבריות בסיני, בנגב ובסדום.

בתחילת דרכו יצר אוריון פסלים במימדים שניתן להציג בגלריות. עבודות מתקופה זו נרכשו לאוסף רוקפלר והמוזיאון לאומנות מודרנית בניו-יורק. ב-1966 הוזמן להציב פסל בגן הפסלים במוזיאון ישראל, בירושלים. לקראת סוף שנות השישים פיתח תפישה הקוראת לפיסול לצאת מהגלריות והערים אל המרחב. "הפיסול חייב להיות גבוה הרחק מעל האנשים". בשנות השבעים והשמונים יצר פסלים "אדריכליים", בינהם האנדרטה במצפה גדות, פסל 'מעלות' בירושלים, פסל 'זהות' בירוחם, ו'מצבו של האדם' בסדום. בשנת 1974 הציג את 'שדה הפסלים' בתערוכת יחיד במוזיאון ישראל, ירושלים. ב-1982 הציג את הפיסול בהימליה בתערוכות יחיד במוזיאון ישראל ובמוזיאון חיפה לאומנות חדשה. ב-2007 הציג תערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון הנגב לאמנות, בבאר-שבע.

בשנת 1980 החל לראות את הכוחות המעצבים את פני כדור הארץ כ"פיסול טקטוני". הפסלים הסביבתיים שיצר מכוונים אל קווי שבר גיאולוגיים ואל רכסי הרים. אוריון הטווה קווי אבנים ובנה מדרגות מאבן מקומית – כני שיגור של ההכרה". בין יצירות אלה נמנות העבודות בשדה צין, בתל-חי, במצפה רמון, בעריף א-נקה בסיני, ובבקעת האנפורנה בנפאל. במהלך השנים חזר ושיקם את הפסל בנפאל. בשנת 1988 נפגש עם אנשי נאס"א בוושינגטון והציע שרכב רובוטי שישלח אל המאדים יטווה גם שם קו של אבנים– "השגריר הרחוק ביותר של הפיסול במערכת השמש".

ב-1987 פיתח את הפיסול ה"בין-גלקטי", המתיחס אל אנרגיה כאל חומר פיסולי. בשיתוף עם נאס"א וסוכנות החלל הישראלית הוא שיגר אלומות של קרני לייזר מהתחנות של רשת 'וגנר'. "אובליסק אנרגיה, מיליארד ק"מ גובהו, קתדרלת אור הנוסקת במהירות האור, בניצב למישור הגלקסיה". ב-1997 הציע ליצרנית הזרקורים 'קסנוטק' להציב "תאומי אור אנכיים" מעל גגות מגדלי התאומים בניו-יורק. לאחר שמגדלי התאומים קרסו, ב-2001, האירו לזכרם בזרקורים שתי אלומות אור את השמים.

במקביל לפעילותו כפסל פרסם אוריון ספרי שירה: "לילה גבוה" 1969, "אבק רוחות" 1972, "טרמינל רוחות" 1975, "ערפיליות אבק" 1977, ו"תהומות אבק" 1980. הוא "מפסל את המילים" ומיחס חשיבות למיקומן על הדף. המרווחים בין השורות והמקפים הפזורים מהווים "שתיקה דרוכה". השירה שלו קודרת, קיומית, אתאיסטית ואפוקליפטית.

עזרא נפטר ב-18 באוקטובר 2015 ונקבר במדרשת שדה בוקר. לעזרא יש חמישה ילדים – שלושה עם רבקה לבית לבלנג ושניים עם רותי לבית שדמי.